ציפור האבן בעלת ארבע הכנפיים

המקרה המוזר של המבנה הארכיאולוגי בעל ארבע הזרועות או ציפור האבן בעלת ארבע הכנפיים.

אני זוכר את זה ממרחק של זמן היה יום ד ד"ר לינדנשטראוס ירד מטלביה לבדוק את השטח בגיא בן הינום, משעבר את הטחנה בימין משה היתה שם רוח סתיו נעימה שלעיתים היתה תחושה שמגיעה מכנפי טחנת הקמח שלא זעו.
היה סקרן לראות את המעגל החרוך של עשב ועפר שהשאירה אש סביבה עמדו להקות תנים מייללים שעלו ממדבר יהודה מעט לפני עלות השחר. הוא עצמו גר אז באבו תור אבל באותו בוקר יצא ברגל לעבודתו תוך שהוא עוצר אצל הרופא וולפגנג ידידו הרופא הג'ינג'י בדרך בית לחם מעט הלאה, בצידה המערבי של מסילת הרכבת שבקצה עמק רפאים.
הוא זכר את יום ד' הקודם והטקס שהוזמן אליו עם ידידתו הארכיאולוגית טרודה דותן, או שהתערבבו לי השמות מן הסתם כקלפים שנטרפו.
בדרך שיחזר בזיכרונו את השבוע קודם שהוזמן לטקס בסנהדריה שבו עמדו לחשוף את מה שפורסם כאחת התגליות הארכיאולוגיות הגדולות של המאה, אז קיבל שיחת טלפון שבדיעבד הבין אותה ובה טרודה הודיעה לו רבע שעה לפני שעמד לצאת שהטקס בוטל, הוא עצמו היה בניסיונות לאתר את ידידו מר ליברמן שכאילו בלעה אותו האדמה וצילצל לגיטה שרובר להודיע לה שבוטל ואין צורך לאסוף אותו.
כל זאת יומיים אחרי שדון המתאגרף הכושי נעלם מבית החולים כל ההתרחשויות של עשרת הימים והשמועה על מעגל האש התנים מן המדבר ששמע במו אזניו במקבילית הזמנים בין שני העיגולים והטחנה שמולו עשתה לו צמרמורת, גדולה מזו שגרמה לו נהיית התנים, משהו מוזר ציין לעצמו כמו שהיה עושה תוך כדי שיחה עם עצמו כפי שהיה מציין לעצמו בשיחות עם פאציינטים.
על כל פנים ניער ראשו ומחשבות ובדרכו כמאה מטר הלאה הגיע אל המבנה המוארך של משכנות שאננים. לפתח אחת הדלתות זיהה את הנער שישב לצד גבר ערבי וסימן לו לבוא להסב עימם.
את הנער הכיר היטב מביקוריו של הלז אצל הילה שעבדה אצלו כאחות בבית החולים למשוגעים בטלביה, כשהנער היה מחכה לה בפנים לסיום המשמרת.
זכר אותו גם כשהיה קטן מביקור אצל קרובים ייקים, ופעם שנים אחר כך אף שיחק איתו שח בקפה פטר ברחוב כרמיה במושבה הגרמנית, זה היה חורף והקקאו החם עם הקצפת בסיגנון הוינאי היה מקום מקלט הוא נזכר שיורם קניוק ישב שם עם מישהי ולודוויג פפויפר שעמד לגור שם בימין משה בסמוך למשכנות והטחנה של הלורד ד'יזראלי עם הרולד שימל או שמא היה זה אריה זקס, על כל פנים כל זה עבר בראשו שעה שעשה דרכו לגיא, עת נתקל בשני היושבים מולו, מכיון שנעלמה לו שעה בשעון שעצר
וכיון שאותת לו הנער, שאל לשעה שהיתה אחת ומחצה, הנער שאל רטורית לאן והזמין אותו לקפה כשהוא מגביה כוס קהוה קטנה שאדים מהבילים עלו מנה בידו האחת ומצביע עליה בידו השניה ומפנה מבטו ימינה אל מוחמד שישב כמטר וחצי ממנו.
מכאן לשם גרר הנער שרפרף עם מסגרת עץ וקש והד"ר התכופף והתיישב מעט מזיע למרות רוח הסתיו הנעימה. הנער הפך ידו ובתנועת יד פרושה אמר זה מוחמד הד"ר הינהן בראשו וודיקלם את שמו, מוחמד גבר ממוצע קומה שישב מול הנער קם בלי אומר נכנס לחדרון והביא כוס זכוכית קטנה נוספת מעוטרת ערבסקות כחולות ופינג'ן שנטל מפרימוס שהיה פנימה לצד פתיליה ומנורת נפט, ושב ובידו על מגש נחושת שעליו עמדה כוס לצד ארבע פרוסות בקלאווה
שוב היתה תחושה שרוח סתיו מגיעה מכנפי טחנת הקמח שלא זעו , הביניין הארוך היה נטוש ורק מוחמד אבו זיין השומר הנער והוא ישבו בפתח אחת היותר צפוניות מדלתות העץ הצבועות טורקיז שנראו מהצד כטור אין סופי של עשרות הדלתות שפניהן אל הר ציון ונשקפות על בריכת הסולטן והגשר הטורקי.
—————————-
מוחמד תוך שהוא מוזג עוד קהוה פתח במונולוג וסיפר שהתחיל לעבוד פה ביום חמישי כי ביום רביעי שבוע קודם הפסיקו לו את העבודה במבנה שנעלם ואמר שהוא מקווה שהביניין הזה לא ייעלם, תראה אמר, אני התחלתי לעבוד שם בגלל אבו רומיילה ולוי מהרשות העתיקות שמצא מערה בסנהדריה.
בערך בארבע השבתות מה שאתם קוראים חנוכה דיסמבר שנה שעברה, הייתי בא כל יום משער הרחמים לסנהדריה בהר ברגל, כמו שאני בא עכשיו לכאן היו לנו 3 סוכות צריפים כאלה אחת לכלי עבודה אחת לשומר שם ואחת למטבח ואוכל, אני שם הייתי גם חופר יענו פועל וגם שומר, שישה ילדים יש לי וכולם יש להם פה אללה ירחמו תמיד רעבים ברוך השם הפטיר ,
בהתחלה חפרנו מהפתח הראשון שמצאו שחשבו שהוא עוד מערה או איזה קבר אבל זה לא נגמר של מנהרה יעני איזה 60 מטר או יותר כמו הבית הזה שעכשיו אנחנו יושבים בו תוך שהוא מצביע ימינה ומסב פניו לכיוון הגבעה של הכנסיה הסקוטית ועל עשרות דלתות הטורקיז, מנהרה, מנהרה, הכל בני מאבנים גדולות ותקרה של קשת.
פרוזדור שחשבנו הסוף הגענו בחפירה לאולם ענק עם כיפה מעל וממנה נפרשו עוד שלוש מנהרות שתיים ימינה ושמאלה ואחת ישר כאילו אם אתה מסתכל כאן על הטחנת רוח לוקח את הזרועות שלה ומשכיב על הרצפה בדיוק ככה נראה היה המבנה סימטרי. אבל בהתחלה לא הבנו את זה היינו איזה 23 פועלים עובדים בהתחלה עם הפרופסור של הארכיאולוגיה והעוזרים שלו ולוי מרשות העתיקות שהיה הקבלן, אתה זוכר את אבו רומיילה שהיה מוכר משרוקיות של אבן וציפורים בעתיקה, זה הכל לוי היה מביא לו, כל הקירות של המנהרות היו להם שובכים כמו של יונים, מה שהפרופסור קרא לו קולומבריום , פריסטראון ( לד"ר זה הזכיר תרופה ) , אבל אף פעם לא הבנו אם זה מערה מנהרה או שבנו את זה ככה,
הפרופסור אמר שזה היה בית גניזה קדום מתקופת חיזקיהו מלך יהודה ושיוסף מתיתיהו מספר על זה, ארכיון גנזים של ממלכת יהודה, היו שם גם הרבה כדים וקלפים בגומחות שהועברו לעבודה ארכיבאית ושיחזור במוזיאון רוקפלר איפה שמר הופמן מרפא כדים, לא מבין בזה אבל מה שכן אחרי שסיימנו רק אני ובן דוד שלי נשארנו שומרים,
למה היו שם הרבה כל כך כדים, אבא של פאיז אבו פאיז עבד איתנו ובא מבית ג'מאל סיפר שבבית ג'יבריל היו כאלה. אבל זה המבנה היה כמו ציפור עם ארבע כנפיים. ולמה
כשגמרנו לחפור אני באתי ביום שני מהכנף הצפונית ושמתי את הכפיה שלי בכוך של שובך בצד שמאל בכניסה
בשלישי משמאל. אחר הצהריים יצאתי משם חיפשתי והיא לא היתה, הלכתי הביתה בלי, בבוקר למחרת באתי, עשינו הכנות אחרונות ניקיון וסדר ומצאתי אותה את הכאפיה בקצה הדרומי, מאיפה שאפשר לראות את נבי יושע, בכוך השלישי מצד ימין וידעתי בטוח שמשו מוזר קורה במקום הזה למה לפעמים היו שם רעידות מתחת לאדמה חשבתי אולי זה הדימיון שלי ובלילה כל הדבר הזה המבנה הסתובב על ציר כי בדיוק במקום הזה היתה הכאפיה האדומה שלי בכוך השלישי אבל במקום בדרום בצפון.

בצהריים כבר הביאו כיסאות וסידרנו אותם בנינו במה מקרשים וארגזים ושמו על זה בד, הביאו מיקרופון ומגבר לדבר בנאום, ותקענו עמודים שקשרנו עם סרט ביניהם כמו שלוי המנהל עבודה אמר מסביב, בסוף היום הלכתי רק פאיז נשאר.
בבוקר הזמינו את כולם לשעה עשר אבל אני כבר קמתי בשמונה שיפשפתי את העיניים ולא היה שם כלום הבן דוד שלי אמר שבלילה היה רעש מוזר מתחת לאדמה כאילו ובבוקר לא היה אני הייתי בבית למה כל יום שלישי הייתי תמיד חוזר הביתה והבן דוד פאיז היה מחליף אותי.
בבוקר, הגיעו הרבה אנשים וצלמים וטלויזיה והפרופסור ישב במשרד וטילפן כמו מטורף היו שם רק הכיסאות והמיקרופון מול מגרש ריק שום מבנה ושום בטיח.
כאילו בלילה סב המבנה על צירו הפך לציפור והמריא

הערות:
*אומרים שדון ממאדים השתמש ברכב הזה לטיסה דימיונית. יכול מאוד להיות אומרים מקורות יודעי דברים שזו היתה טיסת ניסוי
לפני ששב בצלחת שנחתה בגיא בן הינום מתוך מעגל של תני מדבר נוהים מספר ימים אחר כך.
ד"ר לינדנשטראוס קורא מתוך מסמכים חסויים בתיק הרפואי של דון שנסגר מחוסר עיניין לציבור והתיק שנעלם באדיבותו של ניצב מיכאלי , שבנו אגב היה גיטריסט מחונן אבל נסע להקים להקת חתונות באמריקה. רעשים מוזרים היקשו על המשך תימלול הקלטת.
*יום אחד אני אסדר את כל המילים של מוחמד שכתבתי מטייפ קסטות ישן שעליו גם הקלטות של ירול וגיטרה חשמלית שמצאתי בעליית גג.
א"ש מוקדש לידידי רון ארצי שהציף Ron Arzi ולמי ששאלה איזה סיפור אני מכין לחג בהמשך לסיפור על מר ליברמן שעלה כאן בערת הימים הנוראים הקודמים לפני עונה או שתיים. בעונה שבא עלים מתאבדים בקפיצה מן העץ לפני בוא החורף כפי שאמר האינדיאני הזקן על בירה במרתפי סורמללו כשדון ניגן.
*כמובן שלמרות שהסיפור אמיתי שונו השמות וכל קשר לדמויות בעלות שם זהה אם היו כאלו, הוא מקרי לחלוטין

השאר תגובה