לילה ירושלים

בירושלים של היום

עוברת רכבת קלה

תופרת אותה טלאים טלאים

כדי שתחובר לה יחדיו.

 

ורכבת של שנאה מתהום

רוכבת על ההר בלילות,

כאד המכסה את גיא בן הינום,

קרבן לעזאזל.

 

רכבת שדים חוצה את העיר,

וקרונות של זיכרונות

שירדו מהפסים

נזנחו בעמק רפאים.   

 

בירושלים היו השמים נמוכים יותר,

היום רק חריץ מפריד בינם ובין האדמה.

 

עיר שנפלה

בין מיתוס וחלום,
רכבת קלה תופרת 
ורכבת קשה של צער חוצה. 

נומיסמטיקן של מטבעות הבנה,

מטבע הדברים

מתגלגל מידי לחריץ

בין מציאות ודימיון.

 

היא אוהבת את ירושלים

ואני אותה.

 

ואולי מבלי שנרגיש

הפכנו למה שפעם

רצינו לא להיות

כמו העיר.

 

---