שְׁלוֹמִי וּשְׁלוֹמוֹ אבנר שטראוס
שְׁלוֹמוֹ שָׁאַל לִשְׁלוֹמִי
וּשְׁלוֹמִי עָנָה לוֹ שָׁלֵם
עַד כָּמָּה שֶׁמַּשְׁלִים
כְּכָל שֶׁמַּשְׁלִים
שָׁלֵם יוֹתֵר
הֲרֵי הָיְתָה בֵּינֵנֵו אַהֲבָה גְּדוֹלָה
נִפְלָאָה מֵאַהֲבַת נָשִׁים
לְלְא מַגָּע אוֹ דֶּבֶק
אַחַר כָּךְ בָּאוּ בֵּינֵנוּ אֲנָשִׁים
וְאַחַר כָּךְ אֲנָשׁוֹת
אַחַר כָּךְ נָשִׁים
נוֹשִׁים וְעֹנָשִׁים
וְּלְבַסּוֹף עֹנָשׁוֹת
וְלֹא שִׁעַרְנוּ כִּי הַבֵּינָתַיִים הוּא לְתָמִיד
שֶׁעָבָרְנוּ נְקֻדַּת אַל-חֲזֹר
וְאַהֲבָתֵנוּ כְּמוֹ אוֹר
שֶׁל כּוֹכָב שָׁחוֹר
הָיִינוּ כּוֹכָבִים
נִשְׁאָר רַק אוֹר.