| יש לה לב מפלסטיק וזכרון כמו מזרון ישן יש לב מפלסטיק יש לה פרחים מפלסטיק לא צריך להשקות הזכרון הוא כמו מזרון מה עוזר לי שהיה פעם טוב כמו מרגל של מחשבות הזכרון הוא כמו מזרון –
אני זוכר את הרחובות המוכרים אבל השאלה אם גם הם הם אותי זוכרים ?
הזיכרון כמו שעון אבל הולך הפוך
מה שהיה גבוה אז עכשיו נראה נמוך
–
הזיכרון הוא כמו מזרון נעים ורך
נעים לשכב עליו
נעים לשכב בו על הגב
להתפנק להתרפק להת עטף
להיתכסות בו כמו שמיכה.
–
הזיכרון מנץ כמו פרח שנפתח
כמו חלון דרכו תמיד אני יכול לראות אותך.
ומה שלא נזכור נשכח
כמו פרחים אשר נבלו ונזרקו לפח .
–
סיור מודרך קצר אצלי בזכרונות
ופה ושם דמויות מעורפלות
ללא פנים ללא שמות
–
הזכרון הוא כמו חלום
שאל העבר נפתח
חלון דרכו תמיד אני
יכול לראות אותך.
|
|
בדרך כלל מוזיקאים באים לאולפן עם שיר מוכן יום אחד באולפן תוך כדי הקלטות נמאס לי מן המוכנות
רציתי אילתור באולפן איתי ישבו שי בכר בקלידים יקי לוי תופים וזיו הרפז על בס כולם מוזיקאים ענקיים בכל קנה מידה
אחרי הסשן אסף יקי מכל הבא ליד באולפן עמודי תוים וצינורות
והתעקש להוסיף וגם לנאום בגרמנית ג'יבריש שפה ושם ניתן לזהות בה מילים כמו
'העבודה משחררת ' שטראוס הראוס ' ברלין צוזאמן,וכו
חלק מהיותר בוטות הובלעו על ידי במיקס אבל האינטונאציה שלו נשארת .
ולקחה את שיר האהבה הקטן הזה למקום לחלוטין שונה שבו הוא היום שיר אהבה-שואה .
פתחתי ספר שירים קטן שבו אני כותב בדיו וזה נפתח על המילים האלו , סקוונצה של מחשבות שהייתי כותב מידי יום
' זרם תודעה ' בלי מילים אמרתי משהו על סטייל קברט (חשבתי על ברטולד ברכט שהוזכר בפוסט הקודם וקורט וייל) אילתרתי את המנגינה המוזיקאים זרמו איתי השיר הוקלט חי וספונטני בטייק אחד
אח"כ הרסו את האולפן אנשים עם כובעי גרב ואלות בייסבול את השרידים ליקטנו מערוצים שונים (השירה היא שנקרא בז'רגון המקצועי GUIDE TRACK כיון שהגיטרה והשירה היו באותו ערוץ לא יכולנו 'לטפל בה ') וכך נשארה איזה שהיא ראשוניות שיש במופע חי
שיפצנו לפני שנתיים תודה לאלדד ירון ששיפץ ולאייל אפשטיין שהקליט במקור
הסשן ההוא היה בערך ב 1998 .
בגלל המילים ללא פנים ללא שמות בחרתי את שמי החדש ( זמנית ) ונותרתי פרש בלי ראש האיזכור של ברכט הוביל אותי בדרך אסוציאטיבית
לכאן השיר לא הושמע או יצא מעולם , הישר מן המגירה .
המשך של דרך האסוציאציות היה הידיעה על גניבת כתובת משערי מחנה ההשמדה
(לפעמים חש כאדם שצפירה תפסה אותו במקלחת ציבורית בבריכה)
ושתי כתבות מעוררות מחשבה של אהוד אמיר ובני ציפר
ומחשבות על חינוך ועל טכסים שבונים את הקוד הגנטי ואבני הפלא של נפשנו כשאנו ילדים
הוגו באל (1886-1927) מגיבורי הדאדא, קורא את השיר "קרוואן הפילים"
בקברט וולטיר, ציריך , ב- 23 ביוני שנת 1916 לבוש הקרטון של מרסל ינקו
תודה ללימור על התמונה הכיתוב ו "המדליה ".