רגטיים בלוז

הדלקתי סיגריה אחרונה ופתאום
ראיתי את עצמי מביט בי מן הקיר.
יחד, חמש שנים ביחד
הורדתי התמונה, ששום דבר לא יזכיר.
עוזב עם מזוודה כבדה
ולב קל את העיר.

לאן זה? שאל אז השכן,
שיושב שם עם פיג’מה במרפסת ממול.
שתקתי, חייכתי,
במקום לכתוב פתקה, ליטפתי את החתול.
לחופש אמיתי
אין דגל ואין לו שום גבול.

לחופש אמיתי,
לחופש אמיתי,
לחופש אמיתי
אין דגל ואין לו שום גבול.

0 thoughts on “רגטיים בלוז

להגיב על אסתר לוי לבטל