שתים עשרה שנים לפני עכשיו

שלחתי אצבע באויר
לראות לאן תנשוב הרוח,
אמרה המשקאות חופשי
חשבון ההוצאות פתוח…

אמרתי, לא רוצה להשתכר
במיוחד הלילה, כשאתך
היא אמרה הכל בסדר
מזמן הפסקנו לשחק בתן וקח

שתיתי ומדדתי שתיקה
גזרתי ממנה חליפה לעצמי
אמרה אני רואה שעדיין
אתה שותק עוד את שמי

אמרה, אתה נראה שמח
כלפי חוץ אך מה מאחור
אמרתי העיוור יושב בחושך
לאורחים הוא מדליק את האור.

אז היין ירד והתחילו
לעלות זכרונות,
חשבתי איך עם השנים
פספסנו יתרונות.

פיתחנו זכרונות בצבעים
נתנו המון דקות חשיפה
בתשליל יצאתי מכוער
והיא יצאה היפה

בתצלום היא יצאה מכוערת
ואני נכנסתי יפה
הבטתי עליה כמו על שיר
ושוב ידעתי אותה בעל פה

שרנו את אותו השיר
שתים עשרה שנים לפני עכשיו
הלכנו יחד למקום במשעול
שאין שנים עוברים בו יחדיו.

בכוס השלישית דרך היין
התחלתי לראות בבירור
דרך קליפות כמו בצל
ודמעות, נזכרתי בסיפור

כשראיתי אותם אז ביחד
התפוצצה בי שושנה של כאב
ומאז, כן מאז אני מרכיב
משקפי שמש על הלב.

הכאב היה אז כמו שמש
חיפשתי איזה צל של ספק
אך אחרי שהיא הסבירה
לא נותר עוד מקום לפקפק

אולי לא כדאי לשתות עוד
אמרתי תוך כדי לגימה
הבטתי בה כדי לראות
שהיא כבר כמעט נרדמה

השעה היתה מאוחרת
ואני כבר הייתי עעיף
היא היתה חזקה וטובה
והייתי זקוק לכתף